פס"ד בעניין מורשה נהיגה עבור מוגבל ניידות

1.    השאלה שהובאה לפתחנו הינה - האם זכאית התובעת להלוואה עומדת בהתאם להסכם גמלת ניידות שנערך בין מדינת ישראל לבין המוסד לביטוח לאומי, משנת 1977, אם לאו (להלן: "הסכם הניידות" או " ההסכם").

שאלה זו נוגעת למעשה לפרשנותם ולאופן יישומם של אותם סעיפים שבהסכם הניידות, המזכים מוגבל בניידות כמשמעותו בהסכם, בהטבה של הלוואה עומדת לצורך רכישת רכב, וליתר דיוק - להגדרה של " קרוב משפחה", כמשמעותו בסע' 2 להסכם הניידות, כמי שיכול לשמש " כמורשה נהיגה" עבור מוגבל בניידות שאין בידו רשיון נהיגה.

התשתית העובדתית :

2.    התובעת ילידת 1978 סובלת מעיוורון ושיתוק מלידה עקב מחסור בחמצן ומשכך נבצר ממנה לקבל רשיון נהיגה. התובעת הוכרה על-פי התנאים שבהסכם הניידות כמוגבלת בניידות ובהתאם לכך ביקשה לממש את זכאותה לקבלת הלוואה עומדת לרכישת רכב מכוח הסכם זה באופן שיאפשר לה להתנייד, תוך הסתייעות " במורשה נהיגה", כך שתוכל לבקר, בהתאם לצרכיה, במוסדות רפואיים ובמוסדות להשכלה וכן להשתתף בארועים חברתיים.

3.    בהתאם לכך וביום 27.6.10 הגישה התובעת תביעה לפי הסכם הניידות לקבלת הלוואה עומדת לשם רכישת רכב שישמש אותה לצרכיה כאמור, תוך הסתייעות בגיסה מר משה רוט (להלן: "מר רוט") " כמורשה נהיגה" ברכב.

תביעתה של התובעת נדחתה מהטעם האחד והיחיד לפיו אין לה " מורשה נהיגה" העונה על הקריטריונים הנדרשים בסע' 2 להסכם הניידות, היות וגיס איננו נכלל בהגדרה של "קרוב משפחה" על-פי סע' 2 להסכם הניידות היכול להחשב " כמורשה נהיגה".

זאת משההגדרה שבהסכם הניידות קובעת כך:

"קרוב משפחה" - בן זוג, בן, בת ובני זוגם, אב, אם, לרבות הורה מאמץ וחורג, אח או אחות, סב או סבתא, נכד או נכדה, שבידו רשיון נהיגה בר תוקף והוא והמוגבל בניידות גרים בקביעות באותו בנין או בניין אשר המרחק האוירי ביניהם אינו עולה על 500 מ' או בבניינים הקרובים ביותר זה לזה בתחום אותו יישוב."

4.    על דחייה זו השיגה התובעת בפנינו.

5.    מחומר הראיות עולה כי לתובעת אין קרוב משפחה מדרגה ראשונה או קרוב משפחה בדרגת קירבה אחרת מתוך אלה המנויים בסעיף 2 להסכם הניידות, המחזיק בידו רשיון נהיגה, למעט אחד מאחיה שאינו מתגורר בסמיכות אליה וממילא איננו עונה, מטעם זה, להגדרות של " קרוב  משפחה" ו" מורשה נהיגה" כמשמעותם בהסכם.

6.    מעדותו של הגיס, שלא נסתרה, עולה כי הוא מתגורר בסמיכות רבה לבית התובעת - במרחק של פחות מ- 500 מטר מביתה - וכי הוא מועסק כמבקר בעיתון "יתד נאמן". עיסוק המאפשר לו עבודה בשעות גמישות, באופן שאינו פוגע בזמינותו וביכולתו לעמוד לרשות התובעת ולהסיעה לכל יעד בכל עת שתזדקק לכך.

מעדות הגיס אף ניתן היה ללמוד על הקשרים ההדוקים ששררו בין משפחתו לבין משפחתה של התובעת וכן על צרכיה המיוחדים ובכלל אלה, הצורך להתנייד לשם קבלת טיפולים רפואיים, לימודים והתערות חברתית.  

משמע - ניתן היה ללמוד מעדות זו על הסיוע שהושיט לתובעת הגיס בעבר, במהלך תקופה ממושכת עת נהג להסיעה ברכב ישן שנרכש בזמנו על ידי הוריה בשנת 1990 ואשר אינו תואם עוד את צרכיה של התובעת.

המסגרת הנורמטיבית :

7.    המחלוקת שבין הצדדים נוגעת אפוא לשאלה - האם יש לראות בגיס "קרוב משפחה" וכפועל יוצא מכך " כמורשה נהיגה" של התובעת כהגדרתם בהסכם הניידות. על מנת להשיב לשאלה זו נתייחס למסגרת הנורמטיבית כפי העולה מלשון ההסכם והפסיקה:

8 .    סע' 5(ג) להסכם הניידות קובע כי למוגבל בניידות שאין לו רשיון נהיגה בר תוקף, תנתן הלוואה עומדת לרכישת רכב אם נקבעו לו לפחות 60% מוגבלות בניידות ומתקיימים בו שני אלה:

1.    וועדה רפואית מוסמכת קבעה שלמוגבל בניידות צרכים יומיומיים שלסיפוקם יש הכרח להסיעו באורח קבע.

2.    יש לו "מורשה נהיגה" הדואג לצרכיו, מסוגל ומתחייב להסיעו באורח קבע למען צרכיו היומיומיים.

       הסכם הניידות אף קובע כאמור כי " כמורשה נהיגה" יכול לשמש " קרוב משפחה" בלבד כהגדרתו בסעיף 2 להסכם הניידות כמצוטט לעיל.